לא סתם אומרים שכשנולדים ילדים, נולדים איתם רגשות שלא חווינו קודם או שחווינו אבל לגמרי לא באותה עוצמה. אחד מהרגשות החזקים שאנחנו חווים עם לידת וגידול הילדים הם רגשות אשמה, הקולות היומיומיים והבלתי פוסקים כמעט שיש לנו בראש..."אני אמא לא מספיק טובה", "אני לא מספיק שם", "אולי הם צריכים אותי יותר" וכו'...
אנחנו מרגישות רע מכל מיני סיבות בהורות שלנו, כי צעקתי היום, כי לא הקראתי סיפור לפני השינה, כי חזרתי מאוחר מהעבודה, כי הם אכלו רק ממתקים וקורנלפקס היום, כי לא היתה לי סבלנות אליהם וכו'.. אנחנו מלכות את עצמנו איך בעבודה אנחנו מגלות סבלנות לאחרים ואז מגיעות הביתה, יש הרבה משימות בזמן קצר ואנחנו קצרות וחסרות סבלנות (וילדים דורשים אוקיינוס של סבלנות), דווקא עם הילדים הרכים והאהובים הרבה פעמים אנחנו פועלות באופן שלא היינו נוהגות עם אדם אחר ובטח לא היינו מרשות למישהו אחר לדבר אליהם ככה. מכירות את הקולות? אני לא סתם מדברת בלשון נקבה... מחקרים מראים כי יותר מ 70% מהנשים חוות את התחושות הלא פשוטות האלו. גם גברים חווים רגשות אשמה במידה רבה כלפי הילדים שלהם.
יהודית כץ, קוראת למצב ״עקרון השמיכה הקצרה״- לא משנה מאיפה ימשכו אותה היא לא תכסה את הכל.
לא פשוט להיפטר מרגשות אשמה, הם אבולוציונים ודואגים שלא נפעל באגואיסטיות, מאחר ואנחנו יצוריים חברתיים (תחשבו פעם על שבט, אם אחד היה לוקח רק לעצמו את האוכל השבט היה הורג אותו, אז התפתחו רגשות המצפון והאשמה), אז לא קל להיפטר אמרנו אבל חשוב שנדבר עליהם.
מה קורה כשאנחנו פועלים מתוך רגשות אשמה מול הילדים שלנו?
כאשר אנחנו כהורים עומדים מול הילדים עם רגשות אשמה יחסי הכוחות הטבעיים, של הורה- ילד מתערערים- אנחנו נתונים בידי הילד, הוא הלקוח והלקוח תמיד צודק!
אנחנו מאבדים מהסמכות שלנו, קשה לנו לומר "לא" ולהציב גבולות כדי לא להיות השוטרים הרעים, אנחנו רוצים שהם יאהבו אותנו או שאנחנו פועלים מרחמים אז אנחנו קונים להם כל מה שהם מבקשים, נותנים להם ללכת לישון מאוחר כדי להספיק להיות איתם,. הילדים חכמים מאוד (יש שיאמרו נצלנים :)) ומזהים את רגשות האשמה ואת נקודות החולשה, ומנצלים את זה לטובתם.
התפקיד שלנו להיות הורים מנהיגים סמכותיים ויוזמים אלו שרואים לטווח רחוק איזה ילדים אנחנו מגדלים, אנחנו לא רוצים לגדל ילד מפונק וחסר גבולות…
המטרה להיות מודעים ולצמצם את הרגשות הללו - איך?
1. מודעות- אתם פה, אתם קוראים- נפלא! חשוב שלא נתעלם מרגשות אלו, הם באו לספק לנו מידע חשוב. המטרה לא לתת לעצמנו בראש אלא לאפשר לעצמנו לבחון כמה דברים כמו: האם אני מחלק את הזמן שלי נכון? מה חשוב לי? האם אני נהנה עם הילדים או רק מתקתק? האם אני לוקח על עצמי יותר מידי כל הזמן?
2. לייצר זמן איכותי עם המשפחה- נדאג לזמן איכותי, אשר יאפשר לחזק את הקשר עם הילדים. אחרי שנתנו להם את מה שהם זקוקים, נוכל לשים גבול ממקום טוב, גבולות המבוססים על ערכים ולא נרגיש השוטר הרע.
3. חמלה- עכשיו שאנחנו מודעים, ניתן לעצמנו גם חמלה, נאפשר לעצמנו לשחרר את הרגשות האלו שאינן מקדמות אותנו, נזכיר לעצמנו שאנחנו עושים את הכי טוב בנקודת הזמן הזאת. אנחנו בסך הכל בני אדם, אם אנחנו מרגישים שעשינו טעות, אם כעסנו על הילד, אם היינו חסרי סבלנות אין טעם להישאר שם ולהלכות את עצמנו אלא לחשוב איך ומה אנחנו יכולים אחרת בפעם הבאה. גם רצוי להתנצל אם טעינו - זו דוגמא אישית ולמידה לילדים, להתנצל שהם טועים.
מרגישים שאתם לא מצליחים לצמצם את רגשות האשמה?
אני פה בשבילכם ובתהליך אישי נוכל יחד לעשות זאת!
コメント